Rosh Hashana Insight

Rosh Hashana Insight

- Rabbi Avraham Edelstein

There is individual Teshuva and there is national Teshuva. National Teshuva has as its aim cosmic historical ends - nothing short of changing the course of history and moving into a different period - the Messianic era. On the first day of Rosh Hashana we are engaged in our personal Teshuva. On the second day, we are concerned with our role as כליםto serve the higher purposes of the nation[1]. While this may be expressed as serving those who are righteous, it can also be expressed by our Avoda as mekarvim in serving the Neshamas of those who need to come back (and there have been and will be many צדיקיםamongst them.) The Baal Teshuva movementis an expression of the pre-Messianic age. There were those, prominently Rav Nachman Bulman Zatz"l, Rav Noach Weinberg Zatz"l and Mr. Zev Wolfson Zatz"l, who sensed the absolutely unique potential of this age. They put us on fire and we must now carry the torch. They, amongst others, led the first souls back to Torah and these Baalei Teshuva, in turn, are truly putting the soul back into the nation. The Teshuva of the era draws on nothing less than the Teshuva of ימות המשיחwhich seeps through into our times.

If one will only stop to look, the Torah talks clearly about our era, the תקופהof עקבתא דמשיחא(or more specifically חבלי משיח) that, by consensus of the Gedolim, we find ourselves in:

ואתחנן: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים"

וילך: "וקרת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם".[2]

Chazal gave very clear signs of this period and anyone who walks outsidecan tick off these things one by one[3]. (And what is obvious to us may have been hidden from previous generations[4].) What was predicted is exactly what we see and it is hardlyinspiring. Goodness itself, as the Ramchal predicts of our generation, seems to be subjugated to the רע, and its rampant loss of faith[5]. Even Bnei Torah are challenged to turn their Avodas HaSh-m into a sustained and meaningful relationship with the Boreh Olam. Even they have the chutzpah of Ikvesah DeMeshicha to question the authenticity of theirpractice of a superficial Judaism in their longing for something deeper[6]. And, is it not a חוצפה דקדושה, unique to our age[7], for mekarvim to go out feeling that they can turn entire cities and campuses over! Would another era see Bnei Torah brazenly spread out across the globe in a coordinated effort to target a hundred thousand Yidden in just one year!

But all this is but a prelude to the Revelation of G-d's מלכות- that same מלכותthat we so persistently declare on Rosh Hashana.[8] The thing is that, while there are things that are מתוקןby an increase in G-d's השפעה, there are other things where, on the contrary, it is just in the hiding and minimizing of that השפעהthat holds the solution to the תקון.[9] Let's be clear - not everything that happens in this world is G-d's response to our righteous (or unrighteous) actions; there are things required for the תקון הכלליthat are simply beyond our control.[10] There is, in fact a wholeד' הנהגת, called הנהגת המזלwhich is especially powerful in our times, and which does not follow the normal patterns of choice - triggering HaSh-m's Hashgacha Pratis laden response of שכרand עונש. Rather, at this time, history has to be tied up by HaSh-m - all the loose threads that G-d needs to wind into one fabric to reveal, through the great הסתר, a great revelation of Gd's Oneness[11]. This is a time of Holocausts and tragedy[12], of great intermarriage and loss of Jewish identity[13] - all mysteriously part of the final תקוןwhose time has come. (For example, the Holocaust produced a שפע חסדים ורחמיםwhich led to the incredible Torah learning and Baal Teshuva movement of our age[14].)

Tzadikim may be brought low, people may cry for help and not be answered - for the final קלקולים which need a תקון in this last stage of pres-Messianic history cannot be corrected by the good deeds of righteous men alone[15]. Remember, it is not only spiritual self-actualization which is required now - it is the תקון הכלליof the entire world. At this stage, there is no time for periods of resting between צרהand צרה- the גאולהis knocking and everything is speeded up to a dizzying pace[16]. This is so different to the rest of history, where shtetels seemed to remain unchanged for hundreds of years, and changes in the nation were incremental and slow, the Torah mesorah seemed stable and secure, and Torah Sages were the undisputed leaders of the nation. The Messianic era appearsto sweep away all that preceded it - a radical transformation of the world as we know it[17], so in contrast to the evolutionary unfolding of normal processes[18].At this time, any half-way solution - a Jewish secular state for one - only seems to make matters worse[19]. Ulah and Ravah could not bear to see this period.[20]

The Maharal explains that since ימות המשיחis a new reality - a הויה חדשה- per force the order which preceded it is undermined[21]. Change is bad[22], says the Maharal, because it indicates that the former situation was not connected to נצחיותin a way that it would last. (And hence the beginning of change, the Second Day of creation - שניfrom שנוי- does not have כי טובsaid of it[23].)And indeed, our גלותstate is an aberration of the natural order, and cannot last - pre-determining that the גאולהmust come[24]. We will be challenged with a breakdown in the normal mechanisms of transmitting that mesorah (and even be faced with competing narratives)[25], necessitating more organized methods of teaching Torah. The murkiness of the contemporary situation will often be the very opposite of the situation in the Messianic Era.[26]With a loss of wisdom[27] comes a loss of the natural order of the world - a culture of youth emerges - our heroes become the 28 year old hight-tech millionaire, the 25 year old athlete, the 22 year old pop star - and the wise and the aged become despised[28] and they in turn will stand up in awe of the young.[29] Spiritual poverty will be accompanied by financial pressures. We willhave the greatest wealth in the history of mankind (שפע עליון[30]), and yet we will find ourselves increasingly choked for want of finances[31]. We will talk the talk of גאולהbut we won't really have any vision of it coming about[32]. We will be like a tree exposed to being uprooted by the stormy winds of the times, without deep roots, planted in an earth barren of nourishment, dying of old-age[33].

This looks like a total breakdown, and it is. For it is necessary in order that the current order will disappear in favor of the new[34]. We call the pain חבלי משיחfor indeed, the pain of child-birth heralds the dramatic entry of a new life - we hardly experience a bigger change than being born! - just as Yemos Hamashiach will be the birth of a totally new order[35].

In truth, G-d would prefer an early גאולה; the יסוריןof our long Galus were meant to guide us into that גאולה- באחישנה[36].

This גאולהcan come at any time - but there is a limit - a date we call בעתה- for HaSh-m has to redeem His oath to us at some stage[37]. And then HaSh-m has to arrange all of history whether we are ready or not. He whips us into shape in a breath-taking sweep of events[38]. He will cause us to realize that we have tried everything else; and it will become easier to believe in the גאולהof Messianic era[39]. At first He brings physical challenges upon us. But then, if we apply the enormous human capacity to get used to almost anything, G-d will bring upon us spiritual יסורים- all kinds of ideologies and isms[40]. These communisms and liberalisms and capitalisms of the age will seem awfully enticing, but the romance will soon wear off and G-d will peel the layers of ערלהoff our hearts. Many of us will live in the Holy Land, fearful that the Pesikta predicting that it is Iran (Persia) that will trigger the wars of Gog Umagog - a sobering reminder that we do not survive according to normal laws of history.

We will take refuge in Torah and Mitzvos for there will be nothing else to flee to. We will partake of the final preparations of the Geula whether we are ready or not[41].

We don't have to suffer though - We don't have to fulfill the conditions attached to the צרות[42]: we can embrace Torah of our own accord; we can imitate G-d's chesed on this earth and avoid all the pain[43]. (A "mere" 3 meals on Shabbos can make a phenomenal difference in this regard[44] - hence the mekarev’s primary tool box is Torah and Shabbos!) If we truly internalize that nothing can ultimately stand in the way of G-d's redemption plan, we can tune into the elements of that redemption of our own accord. We can become partners with G-d in the final pre-Messianic stages of history[45]. We can hear the Shofar of Rosh HaShana, with its Neshama-piercing message: עורו ישנים- wake up[46]! Wake up to the potential of the day. Prepare yourselves for the Geula!

The nature of our self-review on Rosh Hashana is at a more fundamental level than any specific individual sin (and hence without viduy). It is at a level of our basic identity rather than a reflection on individual actions, good and bad. On this day we ask ourselves who we are in essence. We determine whether we are unambiguously Jewish, passionately committed to the Almighty without any other loves.

Seeing ourselves in terms of our basic commitments is not only a prerequisite to the Teshuva process but is a part of it as well. This is why Rosh Hashana is the first two of the Ten Days of Penitence. For, if we cannot first sort out our essential identity, we will never be able to do an unambiguous Teshuva.

Therefore, Rosh Hashana produces its own definition of who is a Tzadik, a Beinoni and a Rasha. They are a function of which spiritual reality he has place himself in.[47]. The Tzadikim of Rosh Hashana are those who are clear about their commitment, in all its details, to the Torah’s G-d-given way of life. They may not be perfect in all their actions, but they are always clear where it is they belong and where they want to go to, spiritually speaking. Such a person places himself in the הנהגת העולםof a Tzadik - a הנהגהcalled life - חיים. (צדיקים אפילו במיתתיהם נקראים חיים), while the רשעplaces himself in a הנהגת העולםknown as death. (רשעים אפילו בחייהם נקראים מתים)[48]. The three books that are open on Rosh Hashanah[49] are books that exist within the person himself[50].

Most of us come into Rosh Hashana as Beinonim (and that is how we ought to see ourselves[51].) It is not so much that Judaism is not important to us but that so many other things are as well.

In a way, we as mekarvim, think of ourselves as dedicated to the Jewish people as a matter of course. Kiruv is our whole life. But, perhaps this Rosh Hashana we ought to go further. In this sense, there is a בחינה of צדקות in all of us. We ought to recognize that the Jewish people is on the brink of real historical change - and that we need this year to make that extra push.

We should be conscious of the fact that all the blessings of the year are contained in a concentrated form on Rosh Hashana[52], and these blessings have to be specific to the coming year. For, every generation has its own unique challenge; every year represents a specific unfolding of that challenge; every individual has a unique role to play in the context of that challenge[53]. G-d looks at the entire sweep of history, past and future, to determine this[54]. G-d then decides the perfect allotment of material wealth, physical suffering, emotional and intellectual challenges, etc. for each and every one of us for the coming year. We have to believe that if we are capable of being that transitionary generation into Yemos Hamashiach, then G-d will allot the perfect tools for our fulfilling of this task. With the original creationG-d created all the potential for the entire history of man. On Rosh Hashana, Gd actualizes that potential according to the reality of our commitment[55].Rebbe Yossi declared that, if that is all he would be zocheh to, he would be willing to sit in the shadow of the droppings of the donkey of Mashiach[56]. חמור- the חמריותof the situation. יוצאי חמור- that which even the חמורhas rejected. Rebbe Yossi declared that it would be worthwhile to be a part of this process at the lowest possible madreigah - for even this level will be able to acquire a מעלה אלוקית.[57]

May we all merit this Rosh Hashana to an reaching an unambiguous commitment in all our Avodas HaSh-m, and to realize the magnificence of the task with which we have been charged!

[1]מכתב מאליהו, ח"ב, עמ' 74-77: מאמר שני ימים של ראש השנה ושם בשם האריז"ל שיום ראשון הוא לתקן את פנימיות העולמות (סוד נשמות) ויום שני הוא לתקן את חיצוניות העולמות (סוד עולמות) ומסביר הרב דסלר שהככונה לדין על עובדה עצמית של כל אחד ואחד (יום ראשון) ולעבודה ככלי לשרת צדיק (הניתן תחת ההשגחה כללית - לאלה חלקים של האדם שלא ממלא ישיר את כוונת הבריאה)

[2]וכן בפרשת נצבים ופרשת ערי מקלט בסדר שופטים (כשירחיב ד' את גבולותינו).

וברמב"ן פרשת ויחי "כי לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח הם".

ספר דניאל: האיש לבוש הבדים אמר לדניאל: "והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא".

ישע' (ישעי' כד, יג): "כי כה יהי' בקרב הארץ, כנקף הזית כעללת אם כלה בציר".

פירש"י: ישארו ישראל בקרב העמים אחד בעיר ושנים במשפחה.

כנקף זיקת – המשאיר גרגרים בראש אמיר"

(ירמיה ג,טו): "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון".

[3]ולדוגמה אמרו חז"ל (סנהדרין צח,א): "ואמר ר' אבא, אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל ל"ו) "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא", פרש"י: "מגולה מזה – כשתתן א"י פרי' בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר". וכתב המהרש"א: "לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותי' כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותי' זהו קץ מגולה, שקרב לבוא זמן הגאולה שיחזרו ישראל על אדמתם".

סנהדרין צו ע"ב: א"ר יוחנן דור שבן דוד בא תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא…ופני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת …נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים …העזות תרבה …והיין ביוקר ... ופני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת ... נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ... העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר

סנהדרין צז ע"א: תניא ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה... תניא ר' נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו

סנהדרין צח ע"א: אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר בר"ש אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל וכו'

[4]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר שני:היתכן, שכל אלה הדברים המפורשים בתורה, היו נעלמים מעיני הגדולים אשר היו בדורות שעברו?... ברם אותן פרשיות שבתורה נשארו סתומות וחתומות [באלפי חותמות] ולא ניתנו להגלות ולהבין עד תקופת אחרית הימים, דהיינו היות שאנו כבר עומדים עתה בתקופה זו, סרו כל העיכובים אשר מנעו אותנו מלהבין את פרשיות הגאולה.

ושם, מאמר שלישי:נמנעו להבין את דרכי הגאולה מחמת הגזירה: "ויעצם את עינכם... ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" (ישעי' כ"ט). אבל בתקופת אחרית הימים המתאימה לתקופת "עת קץ ותרבה הדעת" שהזכיר האיש לבוש הבדים בסוף ספר דניאל, תתבטל הקללה של "ואבדה חכמת חכמיו" כמו שכותב רש"י על הפסוק "לא עתה יבוש יעקב". וכאשר תתבטל הקללה הנזכרת יפתחו ממילא שערי החכמה.

[5]איגרת תימן, א: ובאר לנו האדון דניאל מה שהודיעו ה' כי כשיארך גלותנו ויתמידו הצרות עלינו יתמוטטו רבים מן הדת ויכנס בלבם ספק ויתעו בגלל מה שיראוהו מחלשתנו ותגברת הקמים עלינו ומשלם בנו, וקצת אנשים לא יספקו ולא תפסד אמונתם, אמר (דניאל יב, י) "ויתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו

אברבנל, ישועות משיחו, העיון הראשון, ה:ואני כבר פרשתי כל המאמר הזה במעייני הישועה שמתוך הצרות יצאו רבים מאומתינו מכלל הדת והוא המינות, כי ברשעת הגוים ע"ד האונס רבוא רבבות מישראל עזבו את ה'

[6] See Klal Perspectives, Spring 2012, the article by Rabbi Moshe Weinberger.

[7] בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי

[8]דעת תבונות דף קפו: כל עוד שיתעלם ויסתיר פניו האדון ב"ה, ויניח לרע להתגבר עד הגבול האחרון שאפשר להתגבר, דהיינו עד חורבן העולם, ולא עד בכלל, הנה זה יהיה טעם יותר להיגלות ולהיראות אח"כ אמיתת יחודו ית'. … וכל זמן תגברת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך [ו]אדרבה אנשי רע יצליחו…ואחר זה יגלה ממשלתו … ואז יקבלו הצדיקים שכרם ולא קודם לכן

[9]דעת תבונות ס' קסח – קע: והנה הוא ית"ש יודע שלהשלים הבריאה הזאת צריכים שני דברים: הגברת ההארה, דהיינו הגברת ההשפעה וריבויה, והעלמה ומיעוטה. כי יש ענינים שנתקנים בריבוי ההארה וההשפעה, ויש ענינים שנתקנים אדרבא בהעלם ומיעוט, בהניח לרע התגבורת הגדול

[10]דעת תבונות ס' קסח – קע:ואין הדברים האלה תלויים במעשה ובזכות, אלא בתכונת הבריאה ומהותה... תוכיות כל הסדרים והחוקים נקשר בענין התקון הכללי ... כי אינם שתי הנהגות הפכיות ומתנגדות

[11]רמח"ל בכללים ראשונים לה: ובאחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת (מהנהגת המזל) כי הכוונה אז לתת תקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול, ויהיה שלימות ניתן לעולם.

[12]ובדעת תבונות הארה 474 הוסיף הרב פרידלנדר דדברים אלה פותחים פתח להבין את הגזירות הקשות שירדו על דורנו

[13] עיין בנתיבות שלום, לקראת סוף ההקדמות שלו לשני הכרכים של ספר המדות שלו שההתבוללות היא נובעת מאתו השפעה שגורם לאנשים לחזור בתשובה. ומה שאמרו חז"ל (סנהדרין סח.) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או שכולו חייב לא קאי על הדור כולו אלא על כל יחיד ויחיד בדור - היינו שכל יחיד ויחיד יהיה או כולו חייב בלי שום זהות או זכר של יהדות או כולו זכאי שיחזור בתשובה.

וכן אמר הרב אליה לופיאן זצ"ל

[14] הרמח"ל בקל"ח פתחי חכמה כתב דכמו שאחר עצירת גשמים יורדים גשמי ברכה מרובים, כמ"כ אחר תקופת הסתר קשה יורד שפע חסדים ורחמים. ועיין בנתיבות שלום (הערה הקודמת) שאומר כדברינו.

[15]דעת תבונות (דף קצג): בזמן תוקף עקבות משיחא, לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים …כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת לכך, וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו ית' כמו שביארנו

[16]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר עשירי: וזאת למודעי: יש חבלי גלות, ויש חבלי גאולה או חבלי משיח. חבלי גלות וחבלי משיח אינם היינו הך. חבלי גלות פוקדות ופוסקות ופוקדות שוב, וריוח יש בין אחת לשניה, ואילו חבלי משיח כשהם פוקדים הם תוכפים ואינם פוסקים עד שבאה גאולה. חבלי גלות לקרב את הגאולה באים, ולהביאה שלא בעתה וקודם לה, ואילו חבלי משיח רק בעתה באים באחרית הימים, בימים שכבר אי אפשר לדחות את הגאולה עוד.

[17]מהר"ל, שם: [והסיבה היא ש]ביאת המשיח שבו התחדשות הויה יגרום הפסד הויה ראשונה

[18]מהר"ל, נצח ישראל לב: כל הויה שבעולם היא מתהוה מקצת אחר מקצת, כמו שתראה בכל הויות צמחים וב"ח שמתהוים מקצת אחר מקצת. ומעתה יש לך לשאול הסבה שתראה בענין הגלות הפך זה, שקודם וסמוך לביאת הגואל נראה שפלות ישראל יותר ממה שהיה כבר. הן מצד שפלותם בעצמם, שכמעט נשתכחה תורה ואין גדולה בישראל והן מרודים ושפלים ובזוים בין העו"ג מאוד מאוד כל שעה יותר ממה שהיה.

[19]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר שני כלל שלישיכלל ששי: קל יותר להשיג גאולה שלימה, מלהשיג גאולה חלקית. הגאולה השלימה אינה דורשת שום מאמצים אלא מומחיות בלבד. ואילו הגאולה החלקית דורשת מאמצים עליונים עד אין שיעור, הגאולה השלימה אינה דורשת שום קרבנות ואילו הגאולה החלקית דורשת קרבנות רבים, כאשר חזו עינינו עד עתה.

[20]סנהדרין צח ע"ב: אמר עולא ייתי ולא אחמניה. וכן אמר רבה, ייתי ולא אחמניה. רבי יוסף אמר, ייתי, ואזכה ואיתיב בטולא דכופיתא דחמריה.

[21]מהר"ל, נצח ישראל לה: וביאור ענין זה, שקודם שיבוא המשיח ראוי שיהיה נמצא הפסד גמור, כיון שיהיה הויה חדשה, ויהיה כמו עולם חדש.

[22]מהר"ל, שם: כל הויה - שנוי, וכל שנוי - רע.

[23]מהר"ל, שם: וראיה לזה, שביום שני, שהוא התחלת השנוי, שלכך נקרא "שני" על שם שנוי, לא נאמר בו "טוב". כי בריאת יום השני הוא שנוי, שהוא חלוק המים אלו מאלו,... אחר שנוי כמו דבר זה, שהוא שנוי גדול בכלל העולם, ימשכו עוד שנוים אחרים גם כן, ולכך קאמר 'ייתי ולא אחמניה':

[24]מהר"ל, נצח ישראל פ"א: כי הגלות בעצמו הוא ראיה והוכחה ברורה על הגאולה, וזה כי אין ספק כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הסדר ... וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי והם חוץ למקומם, אין להם עמידה במקום הבלתי טבעי להם רק הם חוזרים למקום הטבעי, כי אם היו נשארים במקומם הבלתי טבעי להם;היה הבלתי טבעי נעשה טבעי... שאין עומד בתמידות רק הדברים הטבעיים.

[25]תנו רבנן (סנהדרין צז.), "כי יראה כי אזלת יד" (דברים לב, לו), אין בן דוד בא עד שירבו המסורות.

[26]אברבנל, ישועות משיחו, העיון הראשון, ה:כי אם היה שבזמן הגאולה תמלא הארץ דעה את ה' וכולם ידעו אותו למקטנם ועד גדולם, הנה באחרית הגלות יהיה הדבר בהפך ולכן אמר ר' יוחנן בפ' חלק (סנהדרין צז.) "דור שבן דוד בא תלמידי חכמים מתמעטין" וכו'

[27]סנהדרין צו ע"ב: א"ר יוחנן דור שבן דוד בא תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה

[28]סנהדרין צו ע"ב: תניא ר' נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו

[29]מהר"ל,שם... ותתבטל צורת העולם הראשון. ולכך יהיו תלמידי חכמים מתמעטין, פירוש אותם שיש בהם השכל, יתמעטו. וכאשר השכל יתמעט, אז יבוא פורעניות על השאר, כי כאשר תלמידי חכמים בעולם, אין פורענות בא לעולם.... ותהי האמת נעדרת ... שאם בני אדם מצד שהם אינם טובים משקרים, אין כאן בטול האמת מן העולם, רק שהבריות הם אינם טובים, ובאים לידי שקר. ולפעמים ימצא אדם כשר, ואין הכל משקרים. אבל לעתיד יסולק האמת מצד עצמו, ולא נמצא אצל אחד האמת ... שלא יהיה סדר בעולם ... ולכך קאמר 'נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים'....

[30] מהר"ל, נצח ישראל, פ' יח: יש במלכות הזאת שמקבלים שפע עליון (... שיהיו ישראל יורשים הכל בעתיד)

[31]סנהדרין צז ע"א: תניא ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא ...היוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר

שם: תנו רבנן"כי יראה כי אזלת יד" (דברים לב, לו), ...דבר אחר, עד שתכלה פרוטה מן הכיס. . ... פירוש המהר"ל: התלמידים ... (הם) היסוד של העולם .... הפרוטה .... שהדבר המקיים האדם הוא הפרנסה ...

[32]תנו רבנן (סנהדרין צז.), "כי יראה כי אזלת יד" (דברים לב, לו), .... דבר אחר, עד שיתיאשו מן הגאולה.

מהר"ל, שם: יהיה להם עוד מטת יד מצד עצמם, וזה שאמר 'עד שיתיאשו מן הגאולה'

[33]מהר"ל, שם: וכאשר תבין תדע, שאין עוד דבר יותר מן אלו ד' דברים הללו. למה זה דומה, לאילן אחד, שאם רוח סערה בא עליו - עוקר אותו. וכן אם אין שרשיו מרובין - נעקר מעצמו, שאין לו יסוד קיים. וכן אם הוא נטוע בארץ מליחה לא תשב, ואין לו כח יניקה מן הארץ, גם הוא נפסד, ולבסוף הוא נעקר. וכן אם יזקין האילן, עד שאין לו כח מצד עצמו, הרי נחשב נאבד. ואלו דברים מפסידים האילן. וכנגד הרוח סערה שעוקר אותו, הן הן המוסרין, שהן באים על האדם ברוח חזק, לכך מפילין את האילן בחוזק. וכנגד זה שאין לו ליחות ויניקה מן הארץ, על זה אמר 'עד שתכלה פרוטה מן הכיס'. וכנגד אותו שאין לו שרשים מרובים, אמר שיתמעטו התלמידי חכמים, שהם לעולם כמו יסוד ושרשים. וכנגד האילן הזקן, אמר שיתיאשו בגלות מן הגאולה. סוף סוף אלו ד' דברים הם מטת יד.

[34]מהר"ל, שם: וכבר התבאר לך שצריך קודם שתחול ההויה האחרת - הפסד הויה הראשונה בכל. ולפיכך כאשר יש מטת יד באלו ד' דברים, הוא הפסד הויה הראשונה לגמרי, ואז ראוי שיבא הגואל.

[35]מהר"ל, נצח ישראל פ' לו: שכמו שכל הפסד הוא שנוי, כך כל הויה שנוי בעולם, והוא נקרא 'חבלי משיח'. ונקרא 'חבלי', שכמו שהאשה יגיע לה חבלים, מפני השנוי של הויות הולד הבא לעולם. שכל הויה הוא שנוי, ומצד ההויה החדשה הוא השינוי. וכך כאשר יצא לפעל ענין חדש, הוא עולם המשיח, והוא יציאה לפעל ההויה החדשה, ודבר זה הוא שינוי בודאי. ולפיכך יהיה חבלי המשיח, כי כמו אשה כאשר יצא הולד לאויר עולם, יש לה חבלים, מצד ההויה והבריאה שבא לעולם:

[36]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר עשירי: היות ואין רצונו ית' שהגלות תימשך עד עצם הזמן של "בעתה", על כן מביאה עלינו ההשגחה העליונה צרות ויסורין גם בימי גלותינו, בכדי שנשתדל להקדים את זמן הגאולה, שנגיע למדרגת "זכו", ושנהיה ראויים לגאולה קודם הזמן האחרון. לצרות יסורים מבחינה זו, קורים החכמים "חבלי גלות", והם מתהווים בבחינת "ורווח תשימו", כדאיתא במדרש פרשת וישלח (ב"ר עה, יג): "מהו ורווח תשימו, אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע, אם יהיו צרות על בני, לא תביא אותם זו אחר זו (ללא הפסק) אלא הרווח להם מצרותהים". זוהי מהותם של חבלי גלות.

[37]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר עשירי: המועד אחרון לגאולה, היינו לגאולה של "בעתה". - שהרי הקב"ה צריך לקיים אי פעם את שבועתו אשר נשבע לאבותינו.

[38]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר עשירי: חבלי משיח .... רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר עשירי: חבלי משיח אינם כן, אלא הם באים החזקה ובתכיפות ובהתגברות ללא כל הרווחה. הטעם יש להסביר בפשטות: בחבלי גלות המתעוררים לפני הגבול האחרון לגאולה, קיימת אפשרות להרווחה – להפסקת הצרות. יען שעדיין לא בא מועד האחרון לגאולה, ואין הזמן דוחק, לא כן הדבר בחבלי משיח המתחוללים בתקופת "אחרית הימים", שכבר הגיע המועד האחרון לגאולה, אז אין עוד פנאי לתת הרווחה והפסקה, כי כבר הגיע זמן הגאולה, והזמן דוחק מאד, לפיכך מביא הקב"ה נגעים זה אחר זה, צרה בירך חברתה, ללא הפסקה, עד שישיגו הצרות את מטרתן, שגדולי הדור יגיעו לידי החלטה לעשות איזו התחלה כלשהי בכיוון קיום תנאי הגאולה, כדי שהם עכ"פ יהיו ראויים לגאולה שלימה, אז תחלפנה הצרות לתמיד.

[39]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר שלישי: כללו של דבר, מטרתם של חבלי גלות היא, שנבוא לידי ההכרה, שאמנם כן הוא כפי שאמרה התורה (דברים כח,סד): "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך". ושוב לעורר אותנו על הרצון להיות ראויים לגאולה שלימה על פי חוקת התורה.

[40]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר עשירי: תחילה מנסה הקב"ה להשיג את המטרה, שנשתדל להיות ראויים לגאולה שלימה – ע"י צרות גשמיות, אולם ביסורים כאלה אפשר שנתפשר ונשלים עמם, אבל בצרות רוחניות, כשמובילים את זרענו לכפירה, מן הנמנע שנתפשר עמם, וצרות כאלה מסוגלות יותר לעורר ישנים מתרדמתם. ולכן במקרה שהצרות הגשמיות לא יועילו, אז תוכפות עלינו גם צרות רוחניות, וזאת על ידי הקללה (דברים ד, כח) "ועבדתם שם אלהים אחרים", ובמצב כזה מסבבת ההשגחה העליונה את המשטר הקומוניסטי ושאר נגעים רוחניים המביאים את בני ישראל לכפירה, כמו שביארנו במאמר "חובת השעה".

[41]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר עשירי: כללו של הדבר, מטרתם של חבלי משיח, ליצור אצלנו מצב כפייה מוחלט, כדי שנהא מוכרחים לעסוק בתורת הגאולה, המלמדת אותנו מה לעשות על פי חוקת התורה, כדי שנהא ראויים לגאולה שלימה וגמורה המצטיינת בביאת המשיח, בצירוף כל היעודים הנשגבים שהבטיחה לנו התורה על ימי הגאולה כמו "והיטבך והרבך מאבותיך" "ונתתי שלום בארץ וישבתם לבטח בארצכם" וכדומה, ובדרך ביטויו של הבעל ישמח משה" נאמר גם אנו: מטרתם של חבלי משיח היא לזרז אותנו לעשות את ההכנות הדרושות על פי התורה, כדי שנהא ראויים מלכתחילה "לגאולה רוחנית" בצירוף ההבטחה "ומל ה' אלקיך את לבבך וגו".

[42]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר שני:כל הצרות על תקופת אחרית הימים נאמרו רק על תנאי, שהרי כך אומרת התורה (דברים לא,כט): "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים – בתנאי – כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם".

[43]סנהדרין צח ע"ב: שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר עשירי:מאחר שתכליתן הסופית של הצרות היא, שנשתדל לעשות דבר מה לתכלית הגאולה על פי חוקת התורה, מובן ממילא, שאם נעשה קבלה על קיום התנאים, אז אין קיימת יותר כל סיבה לייסר אותנו, שהרי הצרות כבר השיגו את מטרתן.

מהר"ל, נצח ישראל: והתניא וכו'. פירוש, כי מציאות עולם הזה הם שני דברים; דברים גופנים, ובלתי גופנים, ודבר זה ידוע. וכאשר האדם הוא בעל גמילות חסד ובעל תורה, ועוסק באלו שניהם, הוא מתחבר בטוב בכל שני חלקים. ...ואיש כזה הוא טוב לגמרי, שהוא טוב לשמים ולבריות. וכאשר הוא טוב, יוצא מחבלי המשיח. כי חבלי משיח הוא מצד השנוי, וזהו ענין חבלי המשיח. וכל שנוי אינו טוב, אבל הוא רע. לפיכך המתדבק לגמרי בטוב; בתורה - שהיא טוב אלקי, וטוב הבריות - שהוא טוב גופני, ינצל מחבלי המשיח, שאינו טוב רק רע.

[44](שבת קיח.), אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל המקיים ג' סעודות בשבת, ניצול מג' פורעניות; מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנום, וממלחמת גוג ומגוג עיין במהר"ל, נצח ישראל, פ' לו ההסבר בזה

[45]רב מנחם שלזינגר, תורת הגאולה, מאמר שני, כלל שני: אותה תורה ניבאה לנו מראש, שסוף סוף ישובו בנים לגבולם, גם במקרה שבדרך הטבע לא תתקיים עוד שום תקוה לשיבת ציון. ואותה תורה שהגידה לנו כל זאת מראש, קבעה לנו גם חוקים שהגאולה קשורה בהם. תורת הגאולה מבררת את החוקים הללו ומלמדת אותנו, כיצד יש להשתמש בחוקים הללו כדי לקרב בעשרתם את הגאולה השלימה והסופית ללא קשיים.

... שנרצה לחזור, לנרצה להגאל ולעשות מעשה שיש בידינו לעשותו על פי חוקי התורה לשם קירוב הגאולה, שדבר מפורש בתורה הוא שקירוב הגאולה מצוה היא ממצוות התורה, כמו שאמר בפרשת הגאולה בסדר נצבים, ואין לך מצוה קלה יותר ממצוות הגאולה, כי כך נאמר שם: "כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'".

[46] רמב"ם, הל' תשובה פ"ג הל' ד: אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וגו'

[47]רב משה שפירא, שליט"א: והענין בזה שה"ספר" האמור כאן הוא עצם המציאות... שהמציאות מתחלקת לג בחינות (שלושה ספרים) ... ומי שנכתב בספר החיים ... והשפעת ד' מתנהג עמו בהנהגה של ספרו של חיים.... דבר"ה הקב"ה מחדש את הבריה וכל אחד ואחד מקבל חיות מלמעלה ונקב על כל אדם תוך מציאות העולם בחד מג' אופנים ... ולפי זה מה שהרשע נכתב למיתה אין זה ענין למיתה בפועל אלא דקאי על עצם מציאותו, והרשע - גם בחייו - הרי כל מהותו היא מציאות של מיתה. (אפיקי מים, ימים נוראים ענין ג)

[48]רב משה שפירא, שליט"א

[49] מסכת ראש השנה דף טז עמ' ב

[50] שם משמואל

[51]רמב"ם,פ"ג הל'ד:לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום:

[52]שפתי חיים, עמ'סג:ראש השנה ... בו אנו מושפעים לשנה החדשה בצורה של שורש בו כלולים כל מעוראות השנה ... לכן אנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון".

[53]שפתי חיים סא:כי לכל דור ודור יש תפקיד מיוחד בעבודת ד'לקראת תכלית הבריאהוגם באותו דור אין עבודה שווהאלא בכל שנה מקבל הדור תפקיד מיוחד במסגרת התכלית.

[54]שפתי חיים:בדין ראש השנה לא נזכרים מעשי השנה שעברה בלבד אלא כל המעשים שמבראשית עד סוף כל הדורותכי כדי לקבוע את עתיד השנה החדשהמשקיף השי"ת על כל העבר וכל העתיד.

[55]שפתי חייםעמ' סג:ביום הראשון של הבריאה אמנם נקבע כל מהלך הבריאה אולם בגדר אתערותא דלעליא –לא לפי מעשי האדם. ... אולם ... בראש השנה ניתנה השנה החדשה כאשר דנים על מעשי האדםלפי מעשיו בשנה שעברה.

[56]סנהדרין צח ע"ב: רבי יוסף אמר, ייתי, ואזכה ואיתיב בטולא דכופיתא דחמריה.

[57]מהר"ל, נצח ישראל, פ' לב: פירוש דעת רבי יוסף שאמר ייתי ואחמניה ואשב בצל יציאת החמור שלו, כי העולם .הזה גשמי ביותר, ועולם המשיח הוא יהיה נבדל יותר. ואמר, שאם לא אפשר לי להיות עם המשיח ולהיות עמו במעלה הגדולה שלו, שאז בודאי יקנה האדם מעלה אלקית. אלא אף אם לא אזכה לזה, רק שאהיה בתכלית הרחוק - עד שלא אשתתף עם עיקר המעלה האלקית שלו, רק אשתתף ואשב במדריגה הפחותה. ונקרא זה יציאת החמור שלו, כלומר בעניין החמרי שלו אשתתף, ולא עם עיקר החמור, רק עם היוצא מן החמור שלו, רוצה לומר הנדחה מן החומר, והוא המדריגה השפילה ביותר, אם אשתתף בזה - די לי. שגם בזה יקנה האדם מעלה עליונה, במה שהוא בדור עם המשיח, ויקנה מעלה האלקית. שהרי העולם הזה, המעלה הגדולה שלו, אינו שוה למעלה הפחותה שהיא בתכלית הפחיתות של המשיח. ולפיכך אמר 'אזכה ואשב בכופיתא דחמרא':